תוך שבוע אחד קובר אבישלום נצר-קינר את הוריו ואת סבתו בכפר במרכז הארץ. במקום לשבת שבעה הוא יושב וכותב את סיפור ילדותו והתבגרותו. פרקים-פרקים, תמונות-תמונות, הוא מעוררו לתחייה כדי להתחקות אחר שרשי שברו האישי, הנוגע בשברו של דור: החל ביום לידתו, שבו סבו נפטר בנסיבות מסתוריות, דרך פרשה של התעללות מינית, אהבה לנערה מבוגרת ממנו, קבורתו של אחיו הבכור, טייס בחיל האוויר שנהרג בדרכו להפצצה בלבנון - וכלה בהחלטה המרדנית שלו עצמו לא להתגייס לצה"ל. זהו סיפור חיים של ילד שונה, חולמני, רגיש ופגיע, שלא תמיד מבחין בין מציאות לדמיון. משחר ילדותו הוא מנסה להמריא עם חלומותיו והזיותיו, ובכל פעם צונח מחדש אל קרקע המציאות, שהיא עצמה נהיית לפעמים דומה יותר ויותר לחלום-בלהות. פרשת החיים הפרטית הכאובה הזאת, העומדת בסימן של שבריריות, כוחנות ואלימות מאוחרי מסווה של חיי משפחה וחברה תקינים, כביכול, ביישוב כפרי מבוסס, מתרחשת על רקע ההתפתחויות החברתיות והפוליטיות בישראל של שנות השבעים.