הם רוצים להיות מכונות, ברגים, גלגלים, בוכנות, רצועות — אבל יותר משהיו רוצים להיות מכונות, הם היו מעדיפים לשמש תחמושת: פצצות, מטעני רסס, רימונים. כל כך היו שמחים להתפוצץ למוות באיזה שדה קרב! כשיהיו גדולים הם חולמים להיות שֵם על אנדרטת מלחמה!
אלה הם גיבורי הספר נעורים ללא אל - תלמידי בית ספר בגרמניה בשנות ה־30. במרכזו פרשת רצח על רקע סכסוך בין שני תלמידים. מורם של השניים ניצב על פרשת דרכים: האם לחשוף פרט מכריע שידוע רק לו ועשוי לשנות את הכרעת הדין וכך לסכן את משׂרתו ואותו עצמו? או לשתוק ולעמוד מנגד כאשר אחד מתלמידיו עומד לעשות את שארית חייו מאחורי סורג ובריח? מה שנדמה ראשית כמשפט רצח מתגלה כמשפטו של כל אדם, לא הרוצח הוא הניצב על דוכן הנאשמים אלא המצפון - מצפונו של האדם הרגיל, העומד מן הצד, הדואג לעורו, העוצם עין.
אדן פון הורבאט, מהסופרים הקלאסיים המודרניים בשפה הגרמנית, כתב את נעורים ללא אל בשנת 1937 מגלותו שבאוסטרייה לאחר שספריו ומחזותיו נאסרו לפרסום ולהצגה בגרמניה הנאצית. ספרו נקרא גם היום בנשימה אחת, נעתקת, ומציב לנגד עינינו ראי שבו על כל אדם ואדם לבחון את עצמו בכל תקופה.