ספרים

יעל-שחר שריד

הכובע הגבוה של אלברט, כתבה ואיירה נעמה בנזימן

הוצאת עם עובד

58 שקלים

לגילאי 2+

זהו הספר הראשון שנעמה בנזימן המאיירת הוותיקה כתבה, וזהו ספר כל כך טוב עד שמגיע לו מקום של כבוד לדעתי בין הספרים הקלאסיים כמו ציפור הנפש, והעץ הנדיב. בכל קריאה תגלו בו מימד נוסף. זהו ספר שמתאים לילדים קטנים כגדולים ולמבוגרים. הסיפור מספר על אלברט: "הכובע הגבוה היה של אלברט. אמא אמרה אלברט הוא משהו מיוחד... כולם אמרו איזה ילד מוכשר". בזכות הכובע הגבוה אלברט הפך להיות מאוד מיוחד. אמא בונה לו מיטה מיוחדת, אחר כך היא קונה לו מכונית מיוחדת, עם גג פתוח. ואז אמא מחפשת להם בית שיתאים לכובע, והם עוברים לבית חדש. אלברט יוצא החוצה לשחק, והכובע עף ברוח. אמא של אלברט מחפשת אותו, וכשהיא מוצאת אותו היא מצטערת איתו שהכובע הלך לאיבוד.  אבל היא אומרת לו: "לא נורא". ושסוף סוף יכולים לראות את התלתלים היפים שלו. ואלברט יכול לצאת לשחק עם ילדים, להתלכלך ולהשתולל, ובעצם הכובע לא כל כך חסר לו. הטקסט נבנה לאט לאט, ללא עמדה של הכותבת ובגלל זה הוא יוצר קסם.

הציורים יפים לא פחות מהסיפור, הם מלאי הבעה ורגש, ומאוד מיוחדים, ובנזימן אומרת שהם מאוד חומריים, ונוצרו ידנית אך אחר כך היא הפכה אותם במחשב לקואז'.

זהו ספר שביתי בת השנתיים ביקשה לקרא לה שוב ושוב. אך גם ביתי בת התשע לא נפרדה ממנו. זהו ספר שמאוד מתאים לתקופת המיתון. לכל מי שנאלץ להפרד מג'יפ יקר, או מדבר אחר בעל ערך, לפעמים נעים לגלות שבלעדיו בסך הכל החיים יכולים להיות לא רעים, אם לא טובים יותר.

בשורה אחת: ספר הילדים הכי מקסים שראיתי בזמן האחרון.

על כובע וייחוד בספר שמתאים לפורים

ספר הילדים הנהדר של נעמה בנזימן "הכובע הגבוה של אלברט" יכול ללמד דבר או שניים על כוחה של הִתחפשות. גם ללא כל קשר לחג הפורים, מדובר בחוויה ספרותית הקשורה בצורך, המגביל לעיתים, להיות מיוחד

 

יותם שווימר  | 10/3/2009 nrg

 

לכאורה, לא מדובר בתחפושת. לפחות לא כזו שמאפשרת למי שלובש אותה להיטמע במסך העמדת-הפנים. מדובר בסך-הכל בכובע. אך פתיחת הספר מבהירה כי מדובר בכובע גבוה במיוחד ששייך לילד מיוחד ששמו אלברט. 

מסתבר, כי להיות ילד מיוחד בעל כובע גבוה במיוחד זו אינה משימה פשוטה. אמו של אלברט קונה מכונית מיוחדת ומיטה מיוחדת עבור הילד והכובע ואף מוצאת עבורם בית גבוה במיוחד. מדובר גם בנטל אחריות כבד, שכן על אלברט לשמור על הכובע ולכן נמנע ממנו לשחק עם חבריו או להשתולל.

האם מבקשת לשמור על ייחודו של בנה ויהי מה, אך אלברט, לעומת-זאת, לא נראה תמיד מאושר כל-כך. כפולת העמודים המציגה את הגעתו לבית החדש מעציבה. על אף גובהו של הכובע, הילד קטנטן בהשוואה למבנה העצום ונראה כאילו אלברט מתקשה לשאת את כובד ייחודו.

התפנית מתרחשת כאשר הכובע עף. הרוח גזלה מאלברט את הכובע שייחד אותו וכעת הוא שוב ככל-הילדים. האיור היפה ביותר מציג את אלברט ואמו יושבים על העץ ומנסים להתמודד עם המצב החדש. הפתרון שמגיע במהרה הוא מציאת דבר חדש המייחד את אלברט: תלתליו המפוארים. אלברט משתחרר מעולו של הכובע ומוצא פורקן במשחק עם חבריו.

איוריה הנהדרים של בנזימן מצטרפים לטקסט חכם ורגיש. היא מספקת מבט מפוקח על חוויית הייחוד החשובה כל כך לילדים בגילאי ארבע-חמש, הנמצאים במעגלים חברתיים שונים. הכובע הגבוה, המשונה, שאין לדעת מהיכן הגיע, מבדיל את אלברט משאר הילדים, אך התחפושת שעטה על עצמו גם מגבילה אותו.

הספר אינו יוצא כנגד האינדיבידואליות אלא מדגיש אותה באמצעות ההבנה כי לא תמיד נחוץ לנו להתקשט, על מנת לייחד את עצמנו

מהכלל. ואכן, אלברט מצא במהרה דבר נוסף המייחד אותו שאינו תלוי בגורם חיצוני או בהתחפשות.

עיצוב הספר תורם רבות להצלחתו. החדות בה מאוירים הרקע והדמויות יוצקת עומק לאיור המרכזי שהוא כובעו של אלברט. על-ידי שליטתו במרחב מעניקה בנזימן לכובע מימד מפלצתי ומכשף. תחבולה זו משרתת היטב את הסיפור, שכן הכובע הוא אשר מגדיר את אלברט והגדרה זו מבטלת את ילדותו ושמה במקומה את הבעלות על הכובע.

נעמה בנזימן, הכובע הגבוה של אלברט, הוצאת עם-עובד, עריכה: דלית לב. לא צוינו עמודים, 58 ₪.

 

ילדים קוראים ספרים? אם סומכים עליהם

Ynet הורים

רינת פרימו

פורסם

04.03.09, 08:48

הכובע הגבוה של אלברט – נעמה בנזימן

גם כאן מדובר בסיפור טוב, אבל הנשמה האמיתית מושקעת באיורים היפהפיים.

 

"הכובע הגבוה היה של אלברט. אמא אמרה: אלברט הוא משהו מיוחד", אלו המילים הראשונות, המעט משונות, של הסיפור. ניסוח רגיל יותר היה יכול להיות: "לאלברט היה כובע גבוה", אבל זה לא ספר רגיל ויופי שכך. אף אחד לא מספר לנו מאיפה קיבל אלברט את הכובע המשונה שלו ולמרות שברור שהכובע מגביל את אלברט, אין התעכבות מעיקה ומחנכת מדי על הפרט הזה.

 

יום אחד, אחרי שאלברט כבר רגיל לחשוב שהוא משהו מיוחד בגלל הכובע, נושבת רוח חזקה ומעיפה את הכובע עד מעל העננים. אלברט ואמא שלו יושבים ביחד על העץ (איזה ציור מופלא!), מרגישים את הרוח ונפרדים מהכובע.

 

הסיום מרמז על מוסר השכל קצת פשטני כי "עכשיו אלברט יכול להתלכלך, הוא יכול להשתולל, הוא יכול לשחק עם כולם. ואלברט אומר: תראו איך אני בועט!" אבל הקסם והשוני של הספר מצליחים להתגבר על הנטייה המרגיזה שלנו להבין "שורה תחתונה" ברורה בספרי ילדים ואנחנו נשארים עם מילים עם טעם קצת שונה בפה, עם עולם שהוא כן שלנו ולא שלנו בעת ובעונה אחת. עולם בו לילדים קוראים אלברט ויש להם כובע גבוה ולא מנומק.

 

למרות הפיתוי, אני לא ממליצה להפוך את הספר הזה לאלגוריה למשהו. רק להתענג על השונות שבו.