החיפוש אחר הקבב הרומני.. ספר משעשע על אדם אחד (קדמון) עם חזון. סיפור לילדים מאת מאיר שלו. איורים: יוסי אבולעפיה.

החיפוש אחר הקבב הרומני.. ספר משעשע על אדם אחד (קדמון) עם חזון. סיפור לילדים מאת מאיר שלו. איורים: יוסי אבולעפיה.

ספר מנקודת מבטו של ילד, על תרבות הפנאי של אבא ואמא שאין לו בה חלק. סיפור לילדים מאת: מאיר שלו. איורים: יוסי אבולעפיה.

סיפור פיוטי מחורז על חנות קטנה של פעם ועל חנווני אחד שיודע לחלום. אם תרצו, זהו סיפור שמציע לקנות רק "מַה שֶּׁנָּחוּץ ". אם תרצו, זהו סיפור על מיכאל, שהלך לישון בן ארבע והתעורר בן חמש.

כשמצא אודי צב מכני מקולקל, הוא הביא אותו לתמר, חברה שמבינה בתיקונים. תמר פרקה את הצב, בחנה את חלקיו החלודים ואמרה: "את זה רק יאשקה יכול לתקן."

פעם אחת בא החורף, אבל גשם לא ירד ולא היו עננים. "העננים גרים במערה על ראש ההר" אמר סבא אהרון לחבריו, "צריך לעלות לשם ולבדוק מה קרה." "אנחנו לא מאמינים לך," אמרו החברים, "תמיד יש לך כל מיני סיפורים משונים." אבל סבא אהרון התעקש, אמר שאין ברירה ומוכרחים.

ליעל אחות של מיכל (שאבא קורא לה "שדה משחת" ו"פרא אדם"), נולדו תאומים ופתאום היא דודה. אז מיכל חושבת על זה, ומחליטה להיות דודה טובה. אפילו שזה קשה..

כשאימא שלי, המומחית לתיקונים בבית, לא הצליחה לתקן טלפון חוגה עתיק, נסענו אבא, אימא ואני ליאשקה, המומחה הכי מומחה לתיקונים. הוא סיפר לנו בעצב על הר שצמח מול ביתו ועכשיו מסתיר לו את הזריחה.

סיפור על טרקטור גדול לילדים קטנים

הטרקטור הגדול והאדום כבר ישן. יש עכשיו בכפר טרקטור חדש. מה יהיה על הטרקטור הישן ועל הדוד אהרון?

על ראש של ילד קטן יש ביצה קטנה, קטנטנה. ממנה יוצאת נחמה הכינה, למסעות והרפתקאות משעשעות ומרתקות.

יום אחד, כשאפרת פתחה את המגירה של הצלחות, היא שמעה מתוכה לחישה. מישהו אמר: "אותי... אותי... תיקחי אותי בבקשה..." "מי זה מדבר?" שאלה אפרת. "זאת אני," אמר הקול, "הצלחת שהכי למטה, הצלחת שמתחת, המסכנה והמקופחת, תיקחי אותי בבקשה אל השולחן... תמיד לוקחים את הצלחות שלמעלה ואני נשארת כאן."

בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם נִמְצָא הַיָּם הַתִּיכוֹן, וּבְאֶמְצַע הַיָּם הַתִּיכוֹן נִמְצָא הָאִי סִיצִילְיָה, וּבְסִיצִילְיָה יֵשׁ קַטָּר שֶׁמּוֹשֵׁךְ שְׁלוֹשָׁה קְרוֹנוֹת וּמֵבִיא נוֹסְעִים אֶל הָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁדּוֹהֶרֶת לְרוֹמָא. בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה יוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ, הוּא חוֹשֵׁב: "גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְרוֹמָא".

עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁהֲדַס שִׂחֲקָה בַּבֻּבָּה, סַבּאָּ שֶׁלּהָּ הִגִיִּעַ: “שָׁלוֹם הֲדַס, הֵבֵאתִי לָךְ סֵפֶר חָדָשׁ וּגְלִידָה בְּגָבִיעַ. אוֹתָהּ תֹּאכְלִי מִיָּד וְאַחַר כָּךְ נִקְרָא מְעַט, כִּי גְּלִידוֹת נְמַסּוֹת מַהֵר אֲבָל סְפָרִים לְאַט.”

בבית אחד, אצל איש די נחמד, חיו חתול וכלב. היה להם כל מה שכלב וחתול צריכים. החתול והכלב לא הסתדרו ביניהם ולעיתים קרובות מדי רבו והפריעו לאיש לעבוד. יום אחד הם ממש הגזימו...

יואב מספר ומגלגל זה אחר זה עוד ועוד סיפורים שלעולם לא נגמרים.יוסי אבולעפיה כתב ואייר סיפור מרתק על ילד שופע דמיון שלא מפסיק להמציא.

יוסי אבולעפיה כותב מניסיון אישי ובהומור רב, על התמודדותו של תלמיד עם קשיי קשב וריכוז עם קבלת מטלת כתיבת חיבור.

שני נסיכים, שני הרפתקנים, שני חובבי מסעות. האחד סקרן, מלא רצון טוב ונדיב, האחר כולו מלא תאוות בצע וקנאה. אפרים סידון ודני קרמן תיבלו את הסיפור במלח ובפלפל, ומהתבשיל המענג שהכינו ייהנו כל ילד וילדה ואולי אפילו יילמדו דבר־מה.

מה קורה כשבוקר אחד מתעורר ראש העיר 'מעלה קרחות', מלטף ברוך את קרחתו, כהרגלו, ומגלה לאימתו שיש לו שערה!

אצל רוב בני האדם, הנחש מעורר רגשות עזים של איבה ופחד, מיאוס וסלידה. את יוסי אבולעפיה נחשים מצחיקים. מצחיקים עד דמעות לאורך ספר שלם. הוא ארגן חגיגה למאות נחשים וגילה פן חדש ומפתיע: מבעד לחזות הקשוחה והכעסנית, מתחת למעטה היובש והקרירות, מסתתרת ישות רבת חן, שובבה ושופעת הומור.

כשאודי ותמר הולכים לבקר את סבא יאשקה, הם משתדלים תמיד להביא לו משהו שיוכל להשתמש בו להמצאות שלו, הפעם הם הביאו לו ברווז עשוי עץ. יאשקה לא התפעל, ובכל זאת שמח לבואם: בעזרתם יעביר את ההמצאה החדשה שלו מן הצריף אל הים. כשנשמע מרחוק קול טרטור מכונית, יאשקה מתחלחל... הוא בטוח שיזמים עומדים להתנפל על החוף ולהפוך אותו לאתר בנייה.

פעם אחת, לפני הרבה זמן, - קרמר החתול היה אז קטן - הוא יצא לגינה ושלף ציפרניו, וסימר את שפמו וחשף את שיניו, התגלגל, התגנב, קפץ וארב...

קרמר החתול ישן כל הזמן קרמר החתול הוא חתול ישנן ישן כל היום וישן כל הלילה ישן בבוקר ובערב נם גם. כשהוא סוף-סוף קם הוא תיכף נרדם...

קרמר החתול ישן כל הזמן קרמר החתול הוא חתול ישנן ישן כל היום וישן כל הלילה ישן בבוקר ובערב נם גם. כשהוא סוף-סוף קם הוא תיכף נרדם...